מה שלא הולך לנו בקלות

לכל משפחה, בכל מקום ובכל זמן, יש עניינים שעובדים בקלות ובפשטות ויש עניינים מסובכים.

לפעמים נדמה לאימהות שאצלן בבית ה-כ-ו-ל חורק, כלום לא מסתדר בקלות, אין פינה חינוכית אחת שלא מצריכה אותן לירוק דם – אבל מי שתעצור ותהרהר בכך תוכל לגלות, למשל, שהיא מעולם לא התקשתה למנוע מבת החמש שלה לעשן. ומעולם לא הייתה צריכה להתעקש מול ילדיה שלא ישכבו לישון על השולחן. כך שלפחות מוסכמות תרבותיות רחבות עוברות לילדים שלנו מאוד בקלות. ברוב המשפחות יש עוד די הרבה דברים שעוברים בקלות. לפעמים קשה להבחין בהם מרוב שטובעים בעניינים המסובכים, המאתגרים, התובעניים.

לפעמים אימהות נדהמות ונרעשות כשהן רואות כמה קל להורים אחרים עם אל"ף, בי"ת וגימ"ל. לפעמים רק מבחוץ זה נראה קל ופשוט, אבל לפעמים זה באמת כך – בבית של משפחת אפללו אף אחד לא אוכל על הספה. זה בכלל לא יעלה על הדעת. בבית של משפחת שושן כשאמא פותחת את התריסים בבוקר הילדים משפשפים עיניים וקמים. בלי בעיה. ורק אצלנו אנחנו שוברים את הראש ומתאמצים למצוא את הדרך החינוכית הנכונה להתמודד עם הרגלי השינה או האכילה של ילדינו.

ברגשות הנחיתות שעולים בנו במצבים כאלה נטפל בפעם אחרת, כרגע אני רוצה להתמקד בהחלטה הנחושה שלפעמים עולה אצל אימהות: 'מעכשיו גם אצלנו בבית יהיה ככה'.

יש משהו מאוד מקל ומשחרר בתגלית הזאת, שמה כל כך מסובך ומורכב אצלנו בבית יכול בעצם להיות כל פשוט. הנה, אצל רבינוביץ' כשילד מגיע לגיל שלוש מראים לו איך משתמשים בשירותים, ולמחרת כבר אין פספוסים. זה באמת, באמת, באמת יכול לעבוד.

אבל האם גברת אמא אפללו באמת יכולה להעתיק גם לילדיה את הגמילה הקלילה של הרבינוביצ'ים? האם כשגברת שושן תחליט שמהיום גם אצלה לא יעלה על הדעת לאכול על הספה, זה באמת כבר לא יעלה יותר על הדעת, וייגמרו כל הקונפליקטים בנושא?

יש אומרים שכן, שהמוּדעות של ההורים יוצרת את המציאות של הילדים, ושינוי תודעתי בהכרח יוביל לתיקון במציאות. אני חושבת שזה נכון חלקית. המוּדעות של ההורים יוצרת חלק נכבד מהמציאות של הילדים, אבל לא את כולה. יש עוד גורמים, פיזיים וסביבתיים, שמשפיעים עליהם; ויש להם גם את עצמיותם שלהם, היצירה הנדירה והחד-פעמית של כל ילד וילדה בפני עצמם, שאף פעם אי אפשר יהיה במאה אחוז לכוון אותה לפי רצונות של אחרים, וטוב שכך.

אבל הנקודה העיקרית שרציתי להעלות כאן היא מעבר לכך – על עצם השאיפה (המובנת, הסבירה, האנושית) להפוך את החינוך לקל ופשוט.

טוב שיש לנו דברים פשוטים וקלים בחינוך. טוב להיזכר בכך שהם קיימים, ממש לשים לב ולהעלות אותם בתודעתנו אחד אחד ולהתענג עליהם. זה מקל, וזה נותן כוח לאתגרים הגדולים, האתגרים ששונים ממשפחה למשפחה.

והחלקים הלא פשוטים, המאתגרים, המורכבים והמייגעים שבהורות – כל משפחה והאתגרים שלה – גם הם, לדעתי, טוב שהם קיימים. כדאי מדי פעם לקחת קצת פרספקטיבה, להתבונן בהם בריחוק-מה, לראות איך ההתמודדויות הגדולות הן לא מכשולים בהורות שלנו, אלא הן-הן לב ההורות שלנו. זה החלק האינטנסיבי. שם הדברים קורים. האמונות החינוכיות שלנו, העצירה שלנו ובדיקת הדרך, התפילות הכי נרגשות, השינוי המחשבתי עם הניסוי והטעייה – שם הכול בא לידי ביטוי. באתגרים הייחודיים של המשפחה שלנו. במקומות שלא הולך לנו בקלות עם הילדים.

אצל שושן, מה לעשות, אפיק החינוך העיקרי לא יעבור דרך ההתמודדות עם הרגלי האכילה של הילדים. בנושא הזה אין להם שום בעיות. ההורים מעולם לא חלמו לאפשר נשנושים אקראיים, והאפשרות הזאת בכלל לא נמצאת בתודעה של הילדים. בנושא הזה אבא ואמא שושן יכולים להתרווח, ליהנות מקלות החינוך, ולשמוח בהרגלים המעולים שהקנו לילדים. באמת מגיע להם קרדיט, ושישמחו מכל הלב. אצל אחרים החינוך לאכילה מסודרת הוא אולי המסלול ההורי המייגע ביותר לטיפוס. רק אל תשכחו לעצור מדי פעם בדרך ולהסתכל על הנוף, הוא מרהיב.

---

---

פורסם במדור התבוננות.

כלפי פנים: מדור

ככל שהשנים עוברות, ככל שילדינו גדלים ואנחנו גדלים עמם, אני הולכת ומשתכנעת שהסיפור האמיתי בחינוך הוא לא זה שהזרקורים כרגיל מופנים אליו, זה שבשטח שבין ההורה לילד – אלא הסיפור הנסתר שבשטח שבין ההורה לבין עצמו. שם קורים הדברים החשובים באמת. משם הכול נובע.

אני ממליצה בחום לכל אמא לראות גם את עצמה כאחת מבני טיפוחיה – להיות קשובה ותומכת גם לעצמה, לפחות כמו שהיא שואפת להיות קשובה ותומכת לילדיה. להתבונן גם על עצמה בעין טובה, לפחות כמו שהיא שואפת להתבונן בעין טובה על ילדיה.

אני מציעה לתת יחס של כבוד לאינטואיציה שלנו. יש לה הרבה דברים חכמים לומר, ואפשר ללמוד איך לשמוע אותה, ולהשתכלל בזה. מניסיון.

בפוסט מחשבה לחנוכה מוצעת נקודת אחיזה לזמנים חשוכים וקשים, מקום טוב להתחיל ממנו.

הפוסט לצמוח איתם מציע דרך אופטימית ושמחה לחוות את חוסר הנוחות המובנה שבגידול ילדים.

ואחרון לבינתיים, אמא בתנועה – מציע לאימהות טיפוח גם בתחום הגופני-בריאותי, החשוב עד בלי די.

התבוננות: מדור

לאה גולדברג כתבה:

הַדֶּרֶךְ יָפָה עַד מְאד – אָמַר הַנַּעַר.
הַדֶּרֶךְ קָשָׁה עַד מְאֹד – אָמַר הָעֶלֶם.
הַדֶּרֶךְ אָרְכָה עַד מְאֹד – אָמַר הַגֶּבֶר.
יָשַׁב הַזָּקֵן לָנוּחַ בְּצַד הַדֶּרֶךְ.

צוֹבְעָה הַשְּׁקִיעָה שֵׂיבָתוֹ בְּפָז וָאֹדֶם,
הַדֶּשֶׁא מַבְהִיק לְרַגְלָיו בְּטַל-הָעֶרֶב,
צִפּוֹר אַחְרוֹנָה שֶׁל יוֹם מֵעָלָיו מְזַמֶּרֶת:
– הֲתִזְכֹּר מַה יָּפְתָה, מַה קָּשְׁתָה, מָה אָרְכָה הַדֶּרֶךְ?

לפעמים גם אני אוהבת לפרוש מעט הצדה, לצאת ממצב הצעידה, לשבת ולהתבונן.

להתבונן על מה שבחרנו אתמול, ואיך הוא משפיע עלינו היום.

להתבונן על המקום של החסד בחינוך ילדינו.

להתבונן על האזורים הקשים בחינוך שלנו, שהם גם המצמיחים ביותר.

להתבונן על משמעות השמיטה בהקשר של גידול ילדים.

להתבונן על הצורך החזק המוטבע בפעוטות לקחת חלק.

להתבונן (בחיוך) על השאיפה של קטנטנים לעצמאות.

להתבונן גם בעצמנו, בשעשוע, איך לפעמים טובעים במלל שלהם.

ואם רוצים, אפשר את אותה סיטואציה גם לבחון אחר כך שוב, יותר ברצינות.

אנא התרווחו והרגישו בבית. מוזמנות להתבונן איתי.

כרועה עדרו ירעה: מדור

אז איך מקבצים את כל הטלאים האלה? איך מורים להם את כיוון ההליכה? איפה נאות הדשא ואיפה מי המנוחות, כשלפעמים הכול נראה מסביב רק כמו קוץ ודרדר?

כמו כולם, גם אני שואלת את עצמי את השאלות האלה פעם אחר פעם. מציעה פה כמה מהתשובות שגיבשתי לי עד כה:

החלק המשמעותי ביותר בחינוך בעיניי, שממנו הכול מגיע ואליו הכול חוזר, הוא דוגמה אישית. כמה שהנושא הזה ישן ומוכר – הוא תמיד מפתיע אותי בהיותו שוב ושוב חדש, בכל פעם מוּאר מכיוון לא צפוי.

בפוסט על איך מחליטים ניסיתי להציג את הדרך שלי לבחור מתי ואיך להיענות לרצונות של הילדים שלי, ואיך לאזן במקרים שיש ניגוד בינם לבין דברים שחשובים לי.

בפוסט מעבדות לחירות הסברתי למה אני משתדלת לא לפחד מהרגלים.

הפוסט הווי מתלמידיו של אהרן הוא קריאה למציאת השפה המתאימה לדיונים בענייני חינוך.

סדר יום – אני בעד לא לראות בו חובה קדושה.

סעודת מלכים – על ענייני האכלה, בדגש על פעוטות.

כמה פעמים אני צריכה להגיד לך – אני בעד להתחיל במאה, אחר כך נראה אם צריך להוסיף 🙂

תודה, סליחה, בבקשה – על חינוך לנימוסים.

אצלנו לא חוטפים – לא רק לילדים זה כלל טוב.

מילה בת שתי אותיות – על השלב המתאים להתחיל להגיד 'לא'.

טיפ קטן לבעיות התנהגות – דבר שעוזר לי במצבי מצוקה.

חסד ההתאפקות – על הזמנים שעדיף להשתדל לעצור את עצמנו מלהגיב.

עד כאן לבינתיים, דרך צלחה.

 

זמן ראשית: מדור

פתאום תינוק.

מה עושים אתו? מאיפה מתחילים?

השלב הבראשיתי הזה. העוצמות, התדהמה, הקשיים הלא צפויים, סימני השאלה שאינם מרפים, הדאגה החדשה שנולדה, ההתלבטויות המטלטלות, ההודיה והשירה. כל אלה שמעורבבים ביחד, ונמסים יחד אל מול חיוך ראשון של עולל רך.

אל מול העוצמה האדירה הזאת, קטנות המילים.

למרות זאת, אציע כאן כמה משלי. כמה מילים שמנסות לגעת בחלק מהנושאים שעולים בשבועות ובחודשים הראשונים. בעיקר העיקרים הן לא יכולות לגעת; עיקר העיקרים שייך רק לך ולתינוק, עמוק מכל עמוק.

---

משכב לידה – למה זה כל כך כל כך חשוב לך, לתינוק, וגם למעגלים הרחבים המקיפים אתכם.

קניות לתינוק החדש – לא כדאי לקחת שום פריט כמובן מאליו.

בהמשך לכך ומתוך אותן מגמות – דברים שכדאי לחשוב עליהם כשקונים מתנה להולדת תינוק.

הנקה – נושא שיש לי כל כך הרבה דברים להגיד עליו, שהפכתי אותו לתת-מדור בפני עצמו.

תינוק במנשא – איך עושים את זה בצורה הבריאה והתומכת ביותר, פוסט אורח מאת מרפאה בעיסוק.

לינה משותפת – האפשרויות, הוראות הבטיחות, ועוד כמה המלצות חמות.

ואחרון לבינתיים, שמתקרב כבר לנושאי חינוך ממדורים אחרים – כמה מילים על מצוקת אם לנוכח תינוק בוכה מרה.

לינה משותפת

לינה משותפת לא חייבת להיות סידור שינה יחיד וקבוע.

אפשר לשמור אותה רק ללילות הקשים, כשלאמא כבר אין כוח לקום, או כשרואים שהתינוק ממש זקוק לקרבה; אפשר להתחיל בה כל לילה אבל בשלב כלשהו להעביר למיטת תינוק שיהיה מקום להתרווח; אפשר גם להפך – להתחיל כל לילה בנפרד ולצרף את התינוק בהתעוררות הראשונה; אפשר להתחיל בלינה משותפת כדי לחסוך קימות בתקופת משכב הלידה, ואחר כך אם רוצים אפשר להפריד; אפשר, ואפשר, ואפשר – הכול פתוח.

אפשר לישון על משטח שינה יחיד (שיכול להיות מיטה או מזרן על הרצפה), אפשר לישון על שני מזרנים צמודים, אפשר להצמיד למיטת הורים עריסה בלי קיר אחד (לשדרג עריסה קיימת או לקנות מלכתחילה אחת כזאת), ואפשר כאמור להשכיב במיטת תינוק נפרדת לגמרי ולהעביר למיטת הורים לפי הצרכים המשתנים, של ההורים ושל התינוק.

בין אם כך ובין אם כך, בין אם ממש ישנים ביחד במוצהר ובגלוי ובין אם גולשים לזה פה ושם ונזהרים לא לפלוט על זה אף מילה ליד סבתא – להקפיד על כללי הבטיחות תמיד כדאי.

ישנם כמה מדריכי בטיחות ללינה משותפת, שכתבו אנשי מקצוע שונים. לפעמים הם נבדלים אלו מאלו בחלק מההוראות, וצריך לבחור למי להאמין. מבין אלה המוכרים לי בחרתי להעלות כאן את מדריך הבטיחות של יוניצ"ף, בגלל סמכותו הגבוהה של הארגון הזה וקשריו עם ארגון הבריאות העולמי. המעיינת בו ודאי תשים לב שפה ושם משתקפת בו מציאות שונה מהמקובל בארץ – זה המחיר של הסתמכות על ארגון בינלאומי. אני רוצה לנצל את הבמה ולהודות מקרב לב לאלישבע טויק, שתרגמה עבורי את הטקסט מאנגלית בהתנדבות, בחכמה ובמסירות. לטובת מי שרוצה להיעזר בשירותי העריכה והתרגום המצוינים של אלישבע, מצורף בסוף הפוסט כרטיס ביקור. אני מודה גם לעידן מלמד, בעל הבלוג חינוך פשוט, שעבר על הטקסט לפני הפרסום וענה על קושיות שהתעוררו. תודה תודה.

למי שרוצה להבין יותר לעומק את הגורמים להבדלים בין ההנחיות של ארגוני הבריאות השונים – אני ממליצה בחום להאזין להרצאה של פרופ' ארטור אידלמן.

ולמי שרוצה להבין יותר לעומק את המאפיינים של שנת תינוקות, הסיבות להתעוררויות המרובות והדרכים השונות שבהן צמידות למבוגר תורמת למצב הכללי של התינוק – אני ממליצה בחום לקרוא את ספרו של ד"ר מתיו סירס, 'הורים גם בלילה'. ספר מרתק ומאלף. כאן יש שני פרקים לדוגמה.

---

---

פווסם במדור זמן ראשית.

הנקה – הפניות חיצוניות ופנימיות

כשהייתי אם צעירה, ניסיונותיי להניק עלו בתוהו.

כאבתי והתאבלתי על כך מאוד.

בחסדי ה', צמחתי מלידה ללידה. מכמה בחינות פנימיות, וגם מבחינת הידע שהצלחתי לרכוש. לנשים שמחפשות מידע על הנקה יש כיום הרבה יותר דרכים למצוא משהיו לאמותינו.

היום אנחנו מתענגים על הנקה זורמת, וצומחים איתה.

המסע הזה בדרך אל הצלחת ההנקה לחץ אצלי על הרבה כפתורים, הנביע מעיינות של רגש, הפגיש אותי עם עצמי – על הטוב והרע, והצמיח. כאן סיפרתי על כך מעט יותר בפירוט.

אחת מתוצאות המסע הזה היא שכיום נושא ההנקה בנפשי.

חשוב לי לתמוך בכל מי שמחפשת תמיכה בנושאי הנקה, הפסקת הנקה מרצון או מאונס, ביקבוק, וכל המסביב.

חשוב לי גם לעזור למי שמחפשת מידע למצוא אותו – וזו מטרת הדף הזה.

להלן אוסף הפניות, וכמה מילים בין לבין:

---

הנקה ישירה

כאמור, קיים היום הרבה מידע בתחום ההנקה. לכל מיני בעיות מבעיות שונות שעלולות לצוץ – יש פתרונות. אם אנסה להציג את כל סוגי הבעיות והפתרונות שאני מכירה, הדף יתארך למגילה. בכל מקרה, על כל התלבטות שצצה, אני ממליצה בחום להיוועץ בפורום או בקו הפתוח של לה לצ'ה ישראל.

לעת עתה אתמקד בנושאים שקרובים ללבי, ושיש לי בהם ידע וגם טקסטים טובים להפנות אליהם:

אני ממליצה לכל יולדת להכיר את שיטת ההנקה האינסטינקטיבית – תנוחת הנקה שכורכת בתוכה עולם שלם (זהירות: התמונות לנשים בלבד).

כדי לקבל פרופורציות על כמויות החלב שיש לצפות להן בימים הראשונים אחרי הלידה, אני ממליצה בחום על הפוסט של עדי יותם.

הבסיס להנקה טובה, בעיניי, הוא משכב לידה כהלכתו.

לפעמים אימהות דואגות שמא ייצור החלב שלהן לוקה בחסר (או בניסוח העממי והשגוי – חוששות שאין להן מספיק חלב). ולפעמים אחרים בסביבתן גורמים להן לדאוג. כשהשאלה הזאת צצה כדאי להתייחס אליה בכובד ראש: חשוב להבחין בין דרכים אמינות לברר את המצב לאשורו, לבין דרכים שגויות ומטעות.

אם המדדים האמינים מורים על בעיה, אפשר להסיק שהתינוק לא מקבל מספיק חלב. אז מה עושים? איך מגבירים את הייצור?

הדבר העיקרי שמעודד יצור חלב הוא הנקה. בחלב עצמו מצוי חומר שמדכא את הייצור (חסדי ה' עמנו! כשהמצב תקין, אנו זקוקות לוויסות הזה). ככל שמפנים את החלב מהגוף לעתים קרובות יותר – הגוף ייצר עוד. ולהפך.

על כן, אם נראה שהתפיסה תקינה (אין כאבים, אין פצעים, אין סימני מעיכה על הפטמה בסוף ההנקה) – הצעד הראשון הוא לתגבר הנקות. להציע כמה שיותר הנקות ביום, ולעקוב אם יש שיפור.

אם אין שיפור, וכן אם יש חשש בנוגע לתפיסה – זה השלב שכדאי לפנות לפנות ליועצת הנקה, לבדוק מה השתבש ומה הדרכים לתקן. חשוב לדעת שהמקצוע 'יועצת הנקה' לא מגדיר רמת השכלה נחוצה. כל אישה יכולה לעבוד כיועצת – גם מי שרק עברה קורס בסיסי על הנקה, או רק קראה ספר על הנקה, או רק הניקה, או גם זה לא… מומלץ לפנות ליועצת בעלת הסמכה טובה, כגון IBCLC.

לפעמים ההנקה נפגעת דווקא בגלל גורמים שעושים כמיטב יכולתם להיטיב את מצבו הבריאותי של התינוק – ומעבירים להוריו המלצות רפואיות שגויות. המלצות לצמצום הנקה או להפחתתה על רקע חששות רפואיים שונים – תמיד כדאי לברר, ולבדוק אם יש להן על מה להיסמך. כאן הדגמתי על המקרה הנפוץ של צהבת יילודים.

אחרי שעוברים את המשוכות של ההתחלה, מתחילים להתמודד גם עם שאלות חינוכיות שקשורות בהנקה. בתחום הזה היה פוקח עיניים בשבילי הטקסט של לילך רוכל.

עד מתי להניק? על פי משרד הבריאות, לפחות עד גיל שנה. על פי ארגון הבריאות העולמי, לפחות עד גיל שנתיים (זה גם הסטנדרט לפי חז"ל, ומותר מעבר לכך במגבלות מסוימות). הנה הסבר של תזונאית על משמעות ההנקה בשנה השנייה לחיים.

---

הנקה מרחוק והזנה חלופית

התייחסות נרחבת לכל מה שקשור בשאיבות מפי יועצות הנקה רחבות אופקים – בחוברת לחזור לעבודה להמשיך בהנקה.

כשמאכילים מבקבוק, לא משנה מה תוכנו, תמיד כדאי להקפיד על האכלה קצובה. לפעמים הכללים האלה מוצגים כדרך לשמר הנקה, לדעתי הם חשובים לא פחות כדרך לדמות הנקה גם אצל תינוק שאינו יונק כלל.

כשמאכילים בתמ"ל חשוב להקפיד על כמה כללי בטיחות, המפורטים בנספח לתדריך משרד הבריאות להזנת תינוקות. גם למי שלא מאכילה בתמ"ל כדאי להתחיל לדפדף במדריך הזה כשמתקרבים לגיל המוצקים.

נשים שהמעבר לתמ"ל לא היה לרצונן, ומתמודדות עם רגשות קשים בעקבותיו, מוזמנות למצוא כאן את השתתפותי בכאבן, ועוד כמה מילים של נחמה.

---

---

אני מזמינה את כל מי שמחפשת מידע ותמיכה להתייעץ איתי – כאן בתגובות או באישי. אני לא יועצת הנקה ולא מדריכת הנקה ואין לי שום הסמכה בנושא, ובכל זאת יודעת דבר או שניים. על מה שאני יודעת אשמח לענות. מה שאני לא יודעת – אפנה הלאה.

---

---

כדי להקל על מי שהולכת לאיבוד, אני מצרפת כאן שוב את כל הקישורים, במרוכז:

הפניות חיצוניות

לה לצ'ה ישראל

הנקה אינסטינקטיבית

הנקה לפי דרישה – עד מתי

הנקה בשנה השנייה

לחזור לעבודה, להמשיך בהנקה

האכלה קצובה

המדריך להזנת תינוקות

הפניות פנימיות

כלים לאבחון עצמי

לא ככה מודדים

על כמות החלב

צהבת ועוד ענייני בריאות

אישי: כך איבדתי הנקה

אישי: סכין בלב

---

---

דף זה הוא תת-מדור בתוך זמן ראשית.

מחשבה לחנוכה

נס פך השמן לא היה ראשון מסוגו. בספר מלכים מתואר נס שדומה לו מבחינות רבות. הסיפור לא ארוך במיוחד. אני מביאה אותו כאן בשלמותו, וממליצה מאוד לקרוא:

על הנקה, צהבת, והמלצות רפואיות

אחרי הפוגה ארוכה של עיסוק בשלל נושאים אחרים, אני רוצה שוב לגעת בפצע הפתוח של הנקה שיורדת לטמיון.

בעבר התייחסתי להנקה שיורדת לטמיון בגלל פענוח שגוי של מצב תפוקת החלב, ולהנקה שיורדת לטמיון בגלל חוסר מידע ושאר גורמים חברתיים ורגשיים. הפעם אני רוצה להתייחס לסיבה אחרת נפוצה לאיבוד הנקה: הנחיה רפואית.

הווי מתלמידיו של אהרן

כשאני קוראת טקסטים שדנים בהתמודדויות חינוכיות ומשתמשים בביטויים שלקוחים מעולם צבאי, מתכווץ לי הלב.