לתועלת הציבור, הנה כמה דברים נחמדים שעוזר להיות מודעים אליהם כשמאכילים פעוטות.
בטיחות קודמת לכול
המלצר הראשי מחווה קידה עמוקה, ומוזג אל הגביע המהודר יין משובח ומעודן, אבל המלך משתהה. ראשית הוא מצווה להגיש את היין לאחד המשרתים הפחותים, ורק משזה טועם ונשאר בחיים – המלך מקרב את הגביע אל שפתיו בביטחון; אף אחד לא הרעיל את היין הזה.
לא נעים, הורים יקרים, אבל אתם בתפקיד המשרתים הפחותים בסיפור הזה – הרבה פעוטות מעזים לגעת במזון רק אחרי שראו את אמא אוכלת. מה עוד יבטיח להם שהדבר הזה ראוי למאכל? ויש המחמירים בדיני פיקוח נפש, ומוכנים לקבל רק מהצלחת של אמא.
הם לא פראיירים, הזאטוטים האלה. הם יודעים לשמור על עצמם.
צייד בפעולה
בניגוד מוחלט לצד שהוצג לעיל – התלות במבוגר כדי לוודא שהמזון בטיחותי – קיים גם הצד השואף לעצמאות. פעוטות נמשכים לצוד לעצמם את האוכל שלהם. אם לא בחץ וקשת, שיהיה לפחות בשיניים וציפורניים. למצוא את הדרך להיפטר מהקליפה של הבננה לבד, גם אם זאת לא הדרך הכי יעילה בעולם. להרים לבד את הכוס אל הפה, גם אם הרוב נשפך. כשנותנים להם אפשרות להסתער על היעד, הרבה יותר סיכוי שהם באמת יעשו זאת, במקום להסתכל עליו בשעמום.
מחקר בין-תחומי
המזון החדש מבקש רשות להיכנס לקיבה של הפעוט – נא לעבור קודם באבטחה. הקב"ה צייד את ברואיו בחמישה שומרים – ראייה, שמיעה, ריח, טעם, מגע. הפעוט יודע שעליו לקרב את הגוף הזר לעיניו ולבחון אותו בזהירות. עליו לערוך כמה מבחנים למרקם שלו, ולצלילים שהוא משמיע כשמושכים אותו מפה וכשדופקים עליו משם. עליו להריח, כמובן – וגם לטעום. כלומר להכניס לפה, למשש עם הלשון, ולהוציא בחזרה. אחר כך אפשר לשקול את כל הנתונים ולהגיע להחלטה אם מתאים לו כרגע המזון הזה או לא. וייתכן שכדי להשלים את כל טבלאות האקסל הנדרשות ולעבד את תמונת המצב יהיה צורך לערוך את המבדקים האלה במשך כמה ימים ברצף. הוא לא "סתם משחק באוכל". הוא לומד. חוקר. תנו לו חופש אקדמי, ככה משיגים את התוצאות הכי טובות.
אין הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי מן העין
המדידה מכשילה את האכילה. מודדים יותר – אוכלים פחות.
אז איך נדע אם הילד אכל מספיק?
התשובה היא אותה תשובה שמתאימה גם לדאגות הנקה: אנחנו לא יכולים לבדוק את הכמויות שנכנסות, אבל אנחנו יכולים להסתכל על הילד. ילד שלא ניזון מספיק זה דבר שקל לאתר, אם פוקחים עיניים. מוודאים שיש גדילה (בגיל המוצקים היא כבר אמורה להיות די מתונה, אבל עדיין מצפים לגדילה כלשהי), שיש שביעות רצון כללית, התפתחות, מראה בריא. אם כל אלה קיימים, אין צורך לדאוג לגבי האוכל. מה שצריך להיכנס נכנס. אם משהו נראה לא תקין, מתחילים בירור.
יאכלו ענווים וישבעו.
פורסם במדור כרועה עדרו ירעה.
הורות בחסד 