הפוסט הזה מיועד למי שחוותה אותו תסכול שאני חוויתי כשהתמוססה לי ההנקה.
זר לא יבין זאת.
אני יודעת שלא כל מי שלא עלה בידה להניק לקחה עמוק ללב. מצוין. אני פונה לאלה שכן – ויודעת שרבות הן.
אני פונה לאלה שכשאמרו להן "לא נורא, זה לא אסון" – נזכרו בשריטה ההיא בברך, בגיל חמש, כשהגננת אמרה להן "לא קרה כלום" – והן רצו לצעוק שקרה משהו! כואב!
אני פונה לאלה שכשאמרו להן "יותר חשוב אמא שמחה מאמא מיניקה" – לא הבינו איך מישהו יכול לחשוב שהן שמחות יותר כעת.
אני פונה לאלה שכשאמרו להן "בעצם, ההבדל לא כל כך גדול" – הרגישו שעובדים עליהן בעיניים, שמנחמים אותן באמירות ריקות, שאין להן כיסוי.
אני רוצה להציע הזדהות ושותפות בכאב, וגם – בכל זאת – כמה מילים של נחמה:
שותפות בכאב:
את לא משוגעת, שאת לוקחת כל כך קשה – גם אם יש מי שגורם לך לחשוב כך.
הקב"ה ברא אותנו כך; בראש שלנו יש התניה כזאת, בחלק מאוד עמוק, הרבה הרבה לפני החשיבה הרציונלית – אנחנו יודעות שאנחנו אמורות להניק את התינוקות שלנו, וזה מה שהראש והגוף והנפש ערוכים אליו ומצפים לו. כשהדברים משתבשים – זה כואב, זה לקבל שדרים מכל המערכות שלנו "משהו פה לא בסדר", "משהו פה לא כמו שצריך להיות", "הצילו, סכנה".
ובכל זאת, נחמה:
במבט אל העבר:
גם אם הינקת הרבה פחות ממה שרצית, גם אם הינקת מעט מאוד, גם אם כמעט בכלל לא – כל זמן שהייתה הנקה כלשהי, זו הייתה ההנקה החשובה ביותר. ככל שהתינוק צעיר יותר – ההנקה חשובה עבורו יותר. כך אם הינקת רק בחודש הראשון – הרי שהינקת בחודש החשוב ביותר, ואם הינקת רק בשבוע הראשון – הינקת בשבוע החשוב ביותר, ואם הינקת רק ביום הראשון – הינקת ביום החשוב ביותר, ואם הינקת רק פעם אחת ויחידה אחרי הלידה – זו הייתה ההנקה הכי חשובה ומשמעותית שיכולה הייתה להיות עבור התינוק. מחקרים גילו הבדל בין תינוק שינק פעם אחת ויחידה לבין תינוק שגם זה לא. אף טיפת חלב לא ניתנה לריק. גם למעט שבמעט יש משמעות, ויש סיבה לשמוח.
להסבר מפורט יותר על מה שהתינוק הרוויח מכל פרק זמן של הנקה, אפשר לעיין כאן (המלצה שלי – לקרוא רק עד הגיל שבו נפסקה ההנקה, ולתרגם זמן עתיד לעבר).
במבט אל ההווה:
אנא, אל תיפלי בפח של רגשות אשמה. זו לא אשמתך. הנורמלי והטבעי הוא להניק בלי הכנה לפני, ולדעת באינסטינקט מה צריך לעשות – הרי ככה כל חתולה עושה! וגם רוב הנשים בעולם היום. רק אצלנו בתרבות המערבית, מכל מיני סיבות המנגנון הטבעי הזה קצת השתבש.
אלה שנראה לך שמסתכלים עלייך עקום – רוב הסיכויים שזה דמיון. הם מחמיצים פנים סתם כי נזכרו הרגע ששכחו לקנות משהו בסופר. זה לא קשור אלייך. ואם יש מעטים שכן מתייחסים אלייך בשלילה – הם לא מבינים, הם לא יודעים: יש מסביב כל כך הרבה גורמים, שאין לנו שליטה בהם או אפילו מודעות אליהם, שמקשים על ההנקה ומכשילים אותה. בתנאים אחרים הסיכויים שלך להצליח היו שונים לגמרי.
במקום רגשות אשמה, פצי את עצמך ואת עוללך בכמה שיותר מגע, שיחליף את סוג המגע המסוים שאיבדתם. קרבה פיזית לתינוק נותנת המון שלוות נפש וקרבה. להצמיד אותו אלייך כמה שיותר במגע עור לעור, להניח אותו עלייך בטן על בטן. זה עוזר ומנחם – הנה, גם בלי ההנקה את אמא שלו ואת האדם הכי קרוב אליו בעולם והוא זקוק לך, ונרגע ומתנחם עלייך.
אני ממליצה בחום לקרוא חומר של או על הפסיכואנליטיקן ג'ון בולבי. הוא מוכיח באותות ובמופתים שהקשר החזק בין תינוק לאמא שלו הוא צורך הישרדותי שלו שעומד בנפרד מהצורך לקבל ממנה מזון, ואף חשוב יותר ממנו. שנני לעצמך כל הזמן שהתינוק הזה הוא כולו בזכותך, שהקשר החם איתך הוא ממש צינור חיים עבורו.
כשמסתכלים מהפרספקטיבה הזאת – ההנקה תופסת את המשבצת הנכונה שלה; היא רק חלק אחד חשוב מהקשר ביניכם, היא לא כל הקשר. יש עוד המון חלקים חשובים שאפשר להתמקד בהם.
כשבנך שנגמל מהנקה טרם זמנו מחובק בזרועותייך, את יכולה לחזור אל מילותיו של דוד המלך: "כְּגָמֻל עֲלֵי אִמּוֹ כַּגָּמֻל עָלַי נַפְשִׁי" (תהלים קל"א ב).
במבט אל העתיד:
הסיכויים שלך להצליח בהנקה הבאה גבוהים בהרבה משנדמה לך.
מערכת ייצור החלב מתייעלת מלידה ללידה, זו עובדה ביולוגית. אבל הביולוגיה היא רק החלק הקטן בסיפור. מעבר לכך – כל כולך מתייעלת מלידה ללידה. את צוברת ידע וניסיון, ולומדת מה עובד אצלך טוב ומה פחות.
נכון, כרגע נראה כאילו את מקרה אבוד. זה תעתוע, אשליה אופטית. תתחילי להתעניין מסביבך, לשאול נשים שאת פוגשת – ותגלי כמה הרבה זכו לכך שההנקה תעלה יפה אצלן רק בילד השני, בילד השלישי, ואפילו יותר. אין ייאוש בעולם כלל.
הורות בחסד 
תודה!
אהבתיאהבתי
ואוו! זה כל כך עזר, תודה!
עדיין כואב והיא כבר בת 9 חודשים. הצעת לי נחמה אדירה. תודה תודה
אהבתיאהבתי
מכל הלב וברגשי אחווה.
מיכל – אני מהקוראות השקטות שלך, אני זוכרת היטב איזה קושי לא נורמלי היה בחודשים הראשונים.
אהבתיאהבתי
אני מסכימה מאוד עם הרעיון שכל הנקה שהיתה קיימת הייתה מבורכת (כתלות במחיר לאם ולתינוק) ואוהבת את הרעיון של להסתכל רק על היתרון שניתן בתקופת הזמן בה הנקת. אני חושבת שיש להוסיף פרט נוסף שאולי קשה לראות אותו בנקודת הזמן הזו. צריך לזכור שהנקה היא פרט אחד קטן מאוד ממכלול שלם של הורות, החשיבות שלו בתוך כלל המכלול הזה היא לא כ"כ משמעותית ומתגמדת עם הזמן. אני גם חושבת שלמרות שהנקה היא חשובה ועדיפה תזונתית לתינוק ברוב המקרים, בימינו נקשרו לה הילות ויוחסו לה תכונות כמעט מסטיות שאין להם ביסוס. אני חושבת שההכרה בכך גם יכולה לסייע.
אהבתיאהבתי
תודה על חידוד הנקודה של החלק של ההנקה במכלול ההורות. אני מסכימה איתך. כשהפניתי לקרוא את דבריו של בולבי, זו הנקודה העיקרית שביקשתי להעביר. כשקראתי על דרכו ומחקריו נפעמתי מהמשמעות העמוקה ורבת הרבדים של הקשר בין התינוק לאמו. כשמסתכלים מהפרספקטיבה הזאת, רואים כמה הרבה משמעות יש לנו כאימהות גם כשאין הנקה בתמונה. זאת נראית לי פרספקטיבה מאוד נכונה (וגם מעודדת) להסתכל דרכה.
לגבי המשפט האחרון שלך – כאן אני לא ממש איתך… אני מתעניינת מאוד בנושא, וקוראת טקסטים של אנשי מקצוע שחוקרים את התחום ושבקיאים בכל הספרות העדכנית, וממה שאני לומדת – ההשלכות של הנקה ואי-הנקה כל כך מקיפות ומשמעותיות, שקשה לי להתנחם באמירה שיש דברים שאומרים עליה ואין להם ביסוס.
להבדיל, גם אם הייתי יולדת פג ומתמודדת עם אשפוז ממושך בפגייה וכל שאר ההשלכות, נראה לי שאת הנחמה והעידוד שלי לא הייתי שואבת מכך שיש המייחסים להיוולדות בזמן תכונות כמעט מיסטיות. הייתי פונה לכיוונים אחרים. עניין של טעם כנראה 🙂
אהבתיאהבתי
התגובה שלך העלתה בי הרבה מחשבות. אני רוצה להוסיף על מה שכתבתי עוד שתי נקודות:
1) כשאיבדתי הנקה ועוד הנקה, הכאב שלי לא היה כל כך קשור למה שמספרים על הנקה. ממילא ידעתי אז אולי רבע ממה שאני יודעת היום על השלכות ההנקה והיעדרה. הכאב לא היה בגלל מידע כזה או אחר, מבוסס או שגוי. הוא בכלל לא היה קשור לפן הרציונלי בחיי. זו הייתה תחושה פנימית עמוקה מאוד, חזקה הרבה יותר מכל הסבר שכלי, שהדברים לא כשורה. שאני לא יכולה לעשות את מה שאני בנויה ומתוכננת לעשות. שהתינוק שלי לא יכול לקבל ממני את מה שהוא בנוי ומתוכנן לקבל ממני. זה היה חסר, החמצה. הדברים לא מונחים במקום הנכון, משהו פה לא בסדר. לא נראה לי שנימוקים שכליים על תכונות ההנקה היו משנים משהו. אני זוכרת למשל שחברה אמרה לי איזו וריאציה על המשפט הידוע "עדיף אמא רגועה ושלווה מאמא מניקה", ואני הייתי די המומה מהרעיון – מה גורם לה לחשוב שעכשיו אני רגועה ושלווה? זה לא ברור לחלוטין שרגועה ושלווה הייתי דווקא כשהנקתי?
2) בינתיים נכנסתי גם לבלוג שלך, והתרשמתי עמוקות מגישתך היסודית והמעמיקה, ומהכתיבה הנעימה והבהירה. אם במקרה תרצי לכתוב פוסט על אותן תכונות שאין להן ביסוס – אשמח לקרוא ולהחכים, ואולי גם להגיב ולדון.
אהבתיאהבתי
1. אני מבינה שהרבה מזה באמת עניין אומציונלי וגם כזה שבאופן מגיע בזמן שמוצפים רגשית גם ככה. אני כן חושבת שבהרבה מחברות שלי כן היה בזה אלמנט של הכח הכמעט מיסטי שמייחסים בימיינו להנקה שתרם לתחושת הכשלון.
2. כבר זמן מה אני מתכננת לכתוב על הנקה וכבר קבלתי כמה בקשות לכך. בגלל שזה עניין טעון רגשית אצל כל כך הרבה נשים וגם כולל הרבה חומר מחקרי לסיכום אני מתעכבת עם העניין אבל אשמח להודיע לך ברגע שתהייה רשומה כזו.
אהבתיאהבתי
יופי, אשמח מאוד לקרוא (ואין צורך להודיע לי במיוחד – כבר נרשמתי לבלוג שלך).
אני מקווה ששמת לב שכתבתי שתי תגובות לדברייך (אחת מיד כשקראתי, ואחת אחרי עוד כמה שעות של מחשבה).
אהבתיאהבתי
מודה, ראיתי בהתחלה רק את השניה :-).
אהבתיאהבתי